אי אפשר להתכחש לקסם של יואב וקרין, זוג בשנות הארבעים לחייהם. קרין מלאת תובנות, תוססת ושופעת רגש. יואב שקול יותר וחשוב לו לדייק בדבריו. גם הוא רגיש ביותר וניחן בנועם וביצירתיות מופלאה שחיברה בין שניהם לפני שנים. הם זוג כובש וכשאני יושב מולם אני מזהה את הכוחות של שניהם, את ההומור המשותף, את הפוטנציאל לחיבור עמוק, אבל גם את הכאב.
יואב וקרין נשואים מעל עשר שנים, במהלכן חוו משברים משפחתיים רבים שהובילו לקונפליקטים, לריבים קולניים, לשתיקות ולריחוק. הם יושבים מולי שחוקים ותשושים מחיי היום יום. ועדיין... הם לא מוכנים לוותר על עצמם ועל הקשר. כשקרין פגשה את יואב היא הוקסמה מהרוגע ומהיציבות ששידר ויואב בתורו נמשך לחדוות החיים שקרין הביאה עימה. עם השנים הקצב התוסס של קרין שנעה קדימה במהירות התנגש עם זה של יואב שזקוק לזמן לשקול ולהרהר בדברים, דבר שהגביר את תחושת הנפיצות בינהם. נדמה שהם לכודים במעין מחזור מעגלי של ריבים ושתיקות כשחילוקי הדעות בינהם נעים מתכנים הנוגעים לגידול וחינוך הילדים ועד לפיסות חיים יומיומיות, טריוויאליות לכאורה, כמו אופן סידור הכלים במדיח.
כיצד ניתן להפגיש בין שני אנשים מחדש ולעזור להם למקום שאליו הם מאווים? תהליך הטיפול הזוגי הוא תהליך מאתגר ומרגש כאחד. אני פוגש בקליניקה זוגות רבים המרגישים לכודים במעגל שמשתחזר, בדינאמיקה הדדית המייצרת קשת של חווית רגשיות שיכולות לכלול תסכול, בלבול, כעס, עצב ואף ייאוש. ביחד אנחנו מתחילים תהליך במטרה להבין ולשנות את אותה דינאמיקה מוכרת וצפויה על מנת לייצר שינוי בקשר.
אחרי תהליך ההכרות הראשוני קרין ויואב מתחילים לקלף ביחד את הדפוסים שהשתרשו בינהם ואת המקור לכך. אף אחד מהם אינו אשם: שניהם פועלים עפ"י אסטרטגיות שלמדו והפנימו במהלך החיים אך כאלה שלא בהכרח משרתות אותם ביחסים בינהם. שניהם לוחצים על הכפתורים אחד של השניה, ושניהם היו רוצים שהאחר ישתנה כתרופת בזק למצבם. במהלך הפגישות אנחנו מתחילים לפרום את החוטים שנרקמו לסבך. עם התקדמות התהליך יואב וקרין מתחילים לקחת אחריות על המקומות שהם מביאים לקשר ונכונים להתבונן ולחשוף באומץ את הפגיעות מול האחר. כשעוצמת הריבים פוחתת וצומחת יכולת להתבונן על מחלוקות בצורה שונה מבעבר, עולה לקדמת הדיון נושא שסומן בעבר:
"מיניות? אינטימיות? מה זה? לא מכירה." קרין צוחקת.
"זה מושג חדש? לא שמעתי עליו" יואב מוסיף.
שניהם צוחקים. ההומור שלהם מקליל את האווירה כהרגלם ואז שניהם משתתקים. אחרי מספר רגעים קרין משפילה את עיניה ומדברת בהיסוס: "אני חושבת הרבה זמן על המיניות ביננו. אנחנו מגדלים ילדים קטנים ועברנו תקופות לא פשוטות...אני שואלת את עצמי אם החלק הזה יכול להתקיים מחדש ביננו. אני לא יודעת אם או איך אפשר לעשות את זה אחרי כל השנים ביחד אבל אני רוצה להרגיש ביחד שוב גבר ואישה ולא רק אבא ואמא עם כביסות ובישולים".
כמו זוגות רבים, חווית האינטימיות של יואב וקרין נפגמה בשל קשר רווי מתחים. אתגרי החיים הותירו אותם עם תוויות של הורים אך את זירת האינטימיות בינהם- עמומה ומרוקנת. במחקרם על אינטימיות אצל גברים ונשים, רגי'סטר והנלי (1992) תארו את חווית האינטימיות ככוללת היבטים של תקשורת בלתי מילולית, חווית הפתעה וספונטניות, יצירת מרחב בין בני הזוג המאפשר לשהות עם האחר ב'כאן ועכשיו' ללא גבולות פסיכולוגיים או פיסיים, והעלאת המודעות לחוויות חושית וגופנית שאינה תחומה רק לתחום המיני עם בן/בת הזוג. היעדר המרכיבים הללו מהקשר של יואב וקרין ניכרים. אין ספק כי חווית המיניות חסרה לשניהם, אך חווית חסך זו קשורה באופן ישיר להיעדר המרכיבים של המרחב האינטימי. וכשהמרחב האינטימי אינו מתקיים, היכולת לחוות אינטימיות ומיניות מלאים מצטמצמת והפער שנפער מתמלא בבדידות. ריצ'רד באך היטיב לתאר זאת: "ההפך מבדידות הוא לא "הביחד", אלא אינטימיות".
קרין ויואב מצטיינים במילים. למרות יכולתם לחוש את כאבם, בשלב מסוים נראה כי שפע התיאורים, ההומור המשובח וההסברים העמוקים בנוגע למחסור בחווית האינטימיות משמשים אותם ככלי המגן עליהם מחשיפת עוצמת החסך והפגיעות מול בן/בת זוגם. אני מציע הפוגה מהמילים וכחלק מהתהליך, במקביל לשיחות, אנחנו מתחילים לשלב מימד תנועתי שישמש ככלי לחוות ולהתבונן על הקשר בינהם. כשהמילים מפנות מקום לתקשורת בלתי- מילולית בעזרת תרגילים והנחיות שונות, תחושה אחרת עולה בחדר. קרין ויואב שכה טובים במילים מתחילים להתחבר ממקום פחות מוכר. הם חווים הלכה למעשה את המקצבים השונים של שניהם ואת האתגר להסתנכרן יחד. המפגשים מזמנים חוויה שונה עבורם ובעזרתם הם מתחילים להתבונן על יכולתם להגמיש עמדות ולבטא צרכים ולומדים כיצד לגעת באופנים שונים ולהתכוונן לאחר. באחת הפגישות שניהם עומדים מביטים זה בזו ויואב אוחז בידיה של קרין. היא מתבוננת בו ודמעות עולות בעיניה. הם עומדים כך בשתיקה. כשהם מדברים לאחר מכן היא אומרת: " הרבה זמן כבר לא הרגשתי ככה עם יואב. זה מראה לי שזה שם, שסוג הקרבה הזאת יכולה להתקיים ביננו, גם אם עברו כל כך הרבה שנים ודברים יחד".
אני מברר עם יואב את תחושותיו והוא מודה שהיה סקפטי לגבי היכולת להניח למילים. "זה לא קל עבורי. אני רגיל לדבר ואני צריך להבין. ובאמת עשינו המון עבודה יחד בלהבין דברים אבל עכשיו התחלתי לחוות את כל מה שדיברנו עליו, איך אני מתרחק, איך אנחנו מתנגשים כל הזמן ואיך אנחנו יכולים להתחבר מחדש, ואת כל המגע שהראה לי כל כך הרבה דברים... ולא יכולתי להתכחש למה שחוויתי ולמה שצף בין שנינו".
וירגי'ניה סאטיר (1991) ששילבה עבודת גוף במודל הטיפול הזוגי-משפחתי התייחסה לרגשות העולים למודעות מתוך החוויה הגופנית ככאלה שאינם יכולים להישאר מחוץ לתחום הבנתנו לאחר שנחוו. קסל (2013) תארה באופן דומה בכתביה את גישתה לטיפול זוגי בה היא משלבת עקרונות מהפסיכותרפיה הגופנית שמאפשרת להבהיר את הרגשות והתחושות שפועלים במגרש המשחקים הזוגי ומסייעים להתגבר על פצעי העבר וליצור שינוי בתקשורת בין בני הזוג.
באותו אופן התאפשר גם ליואב ולקרין לחקור את הקשר ממקומות חדשים ולפתוח מקום בינהם כבני זוג, ולא רק כהורים. יואב וקרין ממשיכים לנוע ביחד בזוגיות שלהם. לפני שבוע הם שלחו לי תמונה של שניהם בחופשה ראשונה מזה זמן רב עם הכיתוב מתחתיה "אינטימיות".